תנאים לקיומו של צו מניעה

30.03.11 | מאת: מני בן מאור

בבית משפט המחוזי                                                                               ת.א. 16580-07-10

בתל אביב בפני כבוד השופט חיים טובי

המבקשת:                                 בר הומס בע"מ ח.פ. 512362294

ע"י ב"כ עוה"ד קלמנסון ושות'

לינקולן 20, בית רובינשטיין ת"א 67134

טלפון: 03-6254625 פקס: 03-6254626

 

– נ ג ד -

המשיבים:                                1. ביתרמי בע"מ ח.פ. 514077361

2. ציון דהן ת.ז. 057342495

כולם ע"י ב"כ עוה"ד מני בן מאור ו/או אירה שרפמן

ו/או גלית ברונשטיין ו/או מיטל יצחק ו/או איתי לסקי

ו/או רוני מימרן ו/או נועה ינקלוביץ

מרח' דיזנגוף 50, מגדל על קומה 19, ת"א 64332

טלפון: 03-5281555 פקס: 03-5281554

3. רן ברייר

 

סיכומים מטעם המשיבים 1-2

בהמשך להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 20.09.10, המשיבים 1-2 מתכבדים להגיש את סיכומי טענותיהם במסגרת הבקשה לסעד זמני.

 

 

 

______________

בן מאור מני, עו"ד

ב"כ המשיבים 1 ו-2

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

א. מבוא:

1.         כל עניינה של בקשה זו הינה מתקפת נגד של המבקשת כנגד המשיבים וזאת בגין תביעת המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") נגדה, בתיק 18946-01-10, שהוגשה לבית משפט השלום, ביום 14.01.10, בגין הפרת ההסכם הירקון מיום 21.04.08 על ידי המבקשת ובגין הנזקים הכספים שגרמה המבקשת למשיבה.

2.         שיטת הבנייה באמצעות תבניות קל קר חלולות (להלן:"השיטה"), אינה שיטה חדשה או "שיטה ייחודית" למבקשת כטענתה, אלא שיטה ידועה ומוכרת בעולם. ניסיונה של המבקשת להציג את עצמה כממציאה וכמפתחת של שיטת הבניה אין לה על מה לסמוך כפי שהתברר בישיבת ההוכחות בתיק.

ב. המבקשת איננה עומדת באף אחד מן התנאים הנדרשים לשם מתן צו מניעה זמני כפי שיובהר להלן:

3.         קיימים 3 תנאים מצטברים הנדרשים לשם מתן צו מניעה זמני[1]: עילת תביעה לכאורה לקבלת הסעד הזמני על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, הגשת הבקשה ביושר ובניקיון כפיים ומאזן הנוחות. המבקשת איננה עומדת באף אחד מן התנאים המפורטים לעיל; ומכאן שאין ליתן לה את הסעד המבוקש על ידה.

4.         כל טענותיה בדבר הגנה מכח חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999 (להלן:"החוק"), על "השיטה הייחודית" הופרכו ע"י המשיבים ונזנחו ע"י המבקשת בסיכומיה.

ג. למבקשת אין סוד מסחרי ומכאן שאין הדין מעניק לה עילת תביעה המגנה על אותו סוד מסחרי

5.         המבקשת, בכל טענותיה וכתביה, לא הציגה ו/או תיארה "סוד מסחרי", כמשמעותו בחוק, עליו יש להגן ולבטח שלא הוכיחה את היקפו והאמצעים אותם נקטה לצורך שמירתו ככזה[2].

6.         סעיף 5 לחוק מגדיר סוד מסחרי כדלקמן: "סוד מסחרי", "סוד" – "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". בחקירתו של מר יותם בר חמא (להלן:"יותם"), הציג הח"מ סרטוני וידיאו מאתר Youtube המציגים את "ההדרכה" אותה העביר, לכאורה, למשיב 2 "בשיטה הייחודית" לשאלה האם הוא מזהה את הסרטונים השיב כדלקמן: "אני מזהה את זה. אותן תבניות שהמציא הנק מנסן בעל הפטנט במפעל שהקים בקנדה. זה הנק מנסן ממנו יש לי זיכיון "מודע לכך שזה קיים באינטרנט, הכל קיים באינטרנט גם כאשר ביתרמי חתם על ההסכם איתנו זה היה קיים באינטרנט רק הוא לא ידע על זה ואנחנו יידענו אותו[3]" כמו כן, הוצגו הסרטונים לעד מטעם המבקשת, מר טאנוס חאתם וזו היתה תשובתו: "זה אתר שנתן לנו יותם וכן המהנדס שלו כדי לראות איך מתעסקים עם השיטה הזאת. זה אתר קיים[4]".

7.         בית המשפט פסק כי "מידע  הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר סוד מסחרי"[5]. אין חולק, כי במקרה דנן עסקינן במוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב אנו למדים זאת הן מלשון הסעיף, הקובע כי המשיבים ירכשו את התבניות מאת המבקשת, וכן מדבריו של יותם בחקירתו בה הוא נשאל כמה תבניות מכר ותשובתו היתה "אלפים, לא זוכר כמה".

8.         לאור האמור לעיל ונוכח ההודיות של בעל הדין, עסקינן במידע הנגיש לציבור הרחב, הניתן לגילוי בנקל על ידי אחרים ובמוצר מוגמר הנמכר לציבור. משכך, אינו נופל לפתחו של סוד מסחרי.

9.         המדובר בשיטות בניה שונות לחלוטין. בעוד שבשיטת הבניה של המשיבה התבניות משמשות ליציקת קירות חוץ נושאים ומבודדים באופן מלא, שיטתה של המבקשת בפרויקט הירקון הינה שיטת בניה רגילה, בה נבנים עמודים נושאים, אשר החללים שביניהם ממולאים בתבניות של המבקשת כמו שבונים קיר רגיל בבלוקים. בשיטה זו של המבקשת אין בידוד מלא ואין נשיאה כלל[6]. מנהל המבקשת הטעה את בית המשפט בתשובתו כאשר נשאל על כך[7].

10.     בנוסף, שיטת הבנייה כשלעצמה אינה מהווה "יתרון עסקי" למבקשת על פני מתחריה, זאת מאחר ובשיטה זו בונות חברות נוספות. יותם עצמו הודה בחקירתו, כי "בהחלט קיימות בעולם תבניות נוספות[8]", וכי "כל העולם בונה ויש מאות ואלפי שיטות וצורות שונות לבנייה מבודדת[9]", וכן הודה כי "בארץ מייצרים ICF חברות נוספות שאני מכיר[10]". משכך, המבקשת אינה עומדת בדרישות החוק ועל כן, לא קמה לה עילת תביעה בגין חוק עוולות מסחריות.

11.     למעשה, המשיבים כלל אינם משתמשים בתבניות על פי הפטנט של מר מנסן, והמבקשת אף לא טוענת כך. לפיכך, אין המשיבים פוגעים ביתרון עסקי, ככל שקיים כזה למבקשת, מאחר וזה טמון, כאמור, בפטנט של מר מנסן, אשר אינו רשום בישראל, ובתבניות המיוצרות לפי פטנט זה ובהן בלבד, וממילא כל יתרון עסקי שיש למבקשת (אם יש לה) איננו מוגן בדין, ובוודאי שאינו מצדיק את מתן הסעד המבוקש על ידה.

ד. טועה המבקשת טעות משפטית כאשר טוענת, בחוסר תום לב, כי הידע שנרכש על ידי המשיבים הינו סוד מסחרי כהגדרתו וגם מהטעם הזה אין לחייבם בגזל סוד מסחרי.

12.     המבקשת טוענת בסעיף 36 לבקשתה, כי הידע שרכשו המשיבים בכל הקשור לבנייה בשיטה נרכש ונלמד ממנה. טענה זו מוכחשת על ידי המשיבים וכפי שיובהר להלן – ההיפך הוא הנכון!

13.     המשיב 2 הינו בעל ניסיון עשיר בבניה בכלל ובטפסנות בפרט, והוא היחיד הרשום כקבלן ובעל הכישורים וההסמכה בכל הקשור בבניה. זאת, להבדיל מיותם אשר חסר כל הסמכה וניסיון מעשי בבניה כפי שהדברים באים לידי ביטוי בחקירתו של יותם: "ש. אין לך תעודה ממשרד עבודה כמנהל עבודה? ת. נכון[11]", ו- "למדתי אדריכלות ולא סיימתי את הלימודים[12]".

14.     סעיף 7(א)(1) לחוק קובע במפורש כי: "לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה: (1) הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים". התחייבות של אחד מן הצדדים, לעניין סוד מסחרי, מוגבלת לידיעות סודיות בלבד איננה חלה על ידיעות שהן נחלת הכלל ועל ידיעות מקצועיות כלליות וניסיון מקצועי שרוכש העובד מתוך עבודתו[13]", ויפים לענייננו דבריו של כבוד הנשיא ס' אדלר: "הכלל הבסיסי הוא, כי הידע והניסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב "למחוק" מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת[14]."

15.     ברור, כי בהעדר סוד מסחרי נשמטת הקרקע תחת תביעתה חסרת הבסיס ובוודאי ובוודאי תחת בקשתה למתן צו מניעה, וכי כל בקשתה נאחזת על ההתחייבות החוזית בסעיף 22.5 להסכם הירקון עליה נעמוד בקצרה להלן.

ה. המבקשת, בחוסר תום לב, מעניקה לסעיף 22.5 פרשנות מרחיקת לכת אשר איננה משקפת את כוונת הצדדים ורצונם כפי שבאו לידי ביטוי בטרם החתימה על ההסכם במהלכו ולאחריו

16.     הסעיף מתייחס לבניה באמצעות תבניות מסוג ebs בלבד. לשון הסעיף אף קובעת כי "הקבלן מתחייב כי במשך התקופה הנ"ל לא ירכוש את התבניות מכל צד שלישי…". הצדדים בחרו להתייחס לתבניות ספציפיות – "התבניות" וזאת מאחר שמטרת התניה למנוע אפשרות של המשיבים לפנות ולרכוש את התבניות על פי הפטנט של מנסן מחברות מתחרות של המבקשת. הא ותו לא. בענין זה מופנה בית המשפט הנכבד גם לעדותו של מר ציון דהן.

17.     אין חולק, כי ניתן לרכוש את התבניות דנן באמצעות חברות נוספות. המבקשת לא הוכיחה, בשום שלב כי היה בידה זיכיון לבלעדיות מאת בעל הפטנט עת חתימת הסכם הירקון. המסמך היחידי  שהוצג על ידי המבקשת הינו אישור מבעל הפטנט לבלעדיות בתבניות מסוג EBS ו- AAB בלבד, מיום 15.11.09, כחצי שנה לאחר חתימת הסכם הירקון.

18.     המבקשת עצמה מודה כי "תניית אי התחרות לא חלה על כל שיטת ה – ICF[15]", וכי כוונת הצדדים היתה למנוע מהמשיבים לבנות באמצעות התבניות והמוצרים המשווקים על ידה – שלא דרכה. כך לדוגמא מופנה בית המשפט לסעיפים 8, 21 לכתב התביעה ולסעיף 28 לבקשה לצו מניעה. הנה כי כן, לשיטת המבקשת עצמה, שיטת הבניה הייחודית מתייחסת לבניה באמצעות תבניות שיוצרו ע"י הפטנט של מר מנסן בלבד ולא ליתר תבניות הקלקר לבניה.

19.     כמו כן, המבקשת בחוסר תום לב מתעלמת ומסתירה את העובדה, כי ההסכם הירקון נוסח על ידה, ולפיכך ובהתאם לכלל פרשנות לרעת המנסח יש לקבל את הפרשנות של המשיבים על פני פרשנותה של המבקשת[16], וכן, בחרה המבקשת להתעלם מעקרון גמירות הדעת ומעקרון תום הלב אשר לגביהם קבעה הפסיקה, כי על בית המשפט לבחון היטב את הראיות השונות שהצדדים מביאים בפניו, להשתכנע, ולקבוע מה היה אומד דעתם האמיתי במועד כריתת החוזה, עת שרצונותיהם נפגשו[17]. כפי שיובהר בקצרה להלן, ובהמשך לכל האמור בתגובת המשיבים לבקשה דנן, אין כל רציונאל שהמשיבים יחתמו על ההסכם כפי שבא לידי ביטוי בפרשנותה החדשה של המבקשת.

20.     מקצועו של המשיב 2 הינו בבניית שלדים באמצעות תבניות ובכך הוא עוסק למעלה מ-20 שנים ומכאן פרנסתו. מתן צו מניעה משמע גדיעת פת לחמו. המשיבה 1 הוקמה לצורך בניה ירוקה בשיטת ICF, כך, שהדעת אינה מקבלת כי המשיבים יגבילו עצמם מלעסוק במקצועם. גם שמה של המשיבה 1 מעיד על תחום מומחיותיה ועיסוקה – "בית תרמי", דהיינו בית מבודד החוסך אנרגיה. חיזוק לפרשנות זו ניתן למצוא בהיעדר כל תמורה מצד המבקשת עבור ההגבלה הנרחבת המוצאת את ביטוייה בפרשנות הלא נכונה של המבקשת..

21.     אילו כוונת הצדדים, הייתה למנוע מהמשיבים לבנות בכל סוגי התבניות, כטענת המבקשת, יכלה היא לכתוב זאת מפורשת "כל תבנית מכל סוג שהוא" או לחלופין כפי שהגדילה לעשות בסיכומיה "כל תבניות לגו" ולא כך היה.

ו. המשיבה לא הפרה כל התחייבות מהתחייבויותיה

22.     המבקשת מודה, כי המשיבים אינם משתמשים בתבניות שלה אלא בתבניות שמיוצרות על ידי חברת Diversifoam, וכי סירבה למכור למשיבים את התבניות המיוצרות עפ"י הפטנט של מר מנסן ואף מר מנסן עצמו סירב למכור למשיבים תבניות אלו. ענין זה, מוכיח את העובדה כי המשיבים לא רכשו את התבניות ומשכך, לא הפרו את התחייבותם שלא לקנות את התבניות של המבקשת אלא דרכה. לא למותר לציין, כי פנייתו של המשיב 2 אל בעל הפטנט נבעה בשל התעלמותה של המבקשת לפניותיו וכדי לברר אחת ולתמיד האם יוכלו המשיבים לבנות את הזמנות הבתים החדשים שקיבלו באמצעות תבניות המבקשת. ראה עדותו של המשיב 2 בענין[18].

ז. תניית אי התחרות אינה חוקית ומנוגדת לתקנת הציבור

23.     לחלופין יטענו המשיבים, כי המדובר בסעיף הסותר את חוק יסוד: חופש העיסוק וכן את חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח – 1988 (להלן:"חוק ההגבלים").

24.     סעיף 2(א) לחוק ההגבלים, עניינו מבחן מהותי-פונקציונאלי, קרי, מבחן של פגיעה בתחרות, במסגרתו תיבחן השאלה האם ההסדר שנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים מונע תחרות בעסקים או מפחיתהּ. והלכה פסוקה היא, כי די שמטרת ההסדר הינה להפחית את התחרות ואין צורך להוכיח שהוא פגע בפועל בתחרות[19]. קרי, נדרשת התנהגות העלולה לגרום לתוצאה של פגיעה בתחרות. לאמור, די בפגיעה פוטנציאלית בתחרות החופשית בכדי להיכנס בפתחו של הסדר כובל. על חשיבותה של התחרות החופשית ניתן ללמוד מדבריו המאלפים של כבוד הנשיא א' ברק, בקובעו: "התחרות החופשית היא אבן יסוד בכל שיטת משטר דמוקרטי, בהיותה סממן בולט של חירות הפרט להגשמת האוטונומיה שלו… ההגנה על התחרות החופשית עומדת גם ביסוד ההגנה על זכויות יסוד אחרות. כך, לדוגמא, אין לנתק בין חופש התחרות לבין חופש העיסוק… חופש התחרות ויתרונותיו אינם אך יתרונות של היצרנים המתחרים זה מול זה. תחרות חופשית וההגנה עליה באים גם להגן על הצרכן. דיני ההגבלים העסקיים, הם ה'מגנא כרטא' של זכויות הצרכן והתחרות החופשית[20]."

25.     סעיף 2(ב) לחוק ההגבלים קובע חזקה חלוטה, לפיה הסדר הכובל צד בעניין "חלוקת השוק, כולו או חלקו, לפי מקום העיסוק או לפי האנשים או סוג האנשים שעמם יעסקו" או "כמות הנכסים או השירותים שבעסק, איכותם או סוגם" חזקה עליו כי הוא פוגע בתחרות, ומשכך הינו בגדר הסדר כובל ואין צורך להוכיח פגיעה בתחרות[21].

26.     מן הכלל אל הפרט, מתן פרשנות לסעיף 22.5 להסכם הירקון הקובעת כי המשיבים התכוונו, בחותמם על ההסכם, לכך שלא ייבנו כלל באמצעות תבניות קלקר, נופלת בגדר החזקות החלוטות אשר בסעיף 2(ב) לחוק ההגבלים. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור דבריה של המבקשת עצמה, אשר טוענת כי "מדובר בשיטת בניה נדירה בישראל" משכך, כל הגבלה אשר דורשת התובעת תהווה פגיעה קשה בתחרות החופשית הנוגדת את חוק ההגבלים ותקנת הציבור.

27.     לאור כל האמור לעיל, הלוא שאם יינתן לסעיף 22.5 להסכם פרשנות כי אסור על המשיבים לעסוק כלל בבניה באמצעות תבניות, הרי שמדובר בהסכם כובל על פי סעיף 2(א) ו- (ב) לחוק ההגבלים, וככזה הינו לא – חוקי ופסול.

28.     הטענה בדבר הגבלת הנתבעים לבנות ו/או לעסוק בשיטת הבניה דנן הינה, עם כל הכבוד, מגוחכת ונוגדת בתכלית את הוראותיו של חוק יסוד: חופש העיסוק. קל וחומר, כאשר למבקשת אין כלל סוד מסחרי. מן המפורסמות, כי בנסיבות העניין היה ואין סוד מסחרי אז אין להגביל את עיסוקו של אדם וכי כל הגבלה שכזו אינה חוקית – ובטלה[22].

ח. המבקשת הגישה את הבקשה בשיהוי רב ובחוסר ניקיון כפיים

29.     על המבקש צו מניעה לפנות לבית המשפט ללא שיהוי ובסמוך למועד ההפרה לכאורה ובניקיון כפיים ובתום לב[23]. כבר ביום 31.01.10, עת הגישה המבקשת תגובתה לבקשה לצו מניעה מטעם המשיבה בבית המשפט השלום בת.א. 18946-01-10 טענה על הפרת סעיף אי התחרות. הבקשה לצו מניעה בתיק זה הוגשה, בשיהוי רב, בחודש יולי שנת 2010.

30.     היעתרות לצו המניעה תגרום למשיבים לנזקים אדירים ותחשוף אותם לתביעות צדדי ג' ואין לכך כל הצדקה כאשר המבקשת השתהתה זמן כה רב.

31.     בין יתר שיקולי היושר והצדק יש ליתן משקל למועד בו פנתה המבקשת לבית המשפט לקבלת הסעד. ממושכלות היסוד במשפט הישראלי הוא, כי ביהמ"ש לא ייעתר לבקשה למתן סעד זמני, אלא אם המבקש שכנע אותו כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת, עוד בטרם בירור התביעה. המבקשת התעכבה בהגשת הבקשה לצו מניעה דבר המעיד כי לא מדובר בדוחק הנסיבות המחייב התערבות שיפוטית. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר נטען, כי הסעד הזמני נדרש לשם הגנה על זכות קניינית לכאורה[24]. לענין הגשת הבקשה לצו מניעה זמני בשיהוי ישנן גם השלכות לבחינת מאזן הנוחות[25]. כשמביאים בחשבון גם את השיהוי בבקשתה של המבקשת, המסקנה היא שאין זה המקרה המתאים למתן צו זמני.

32.     לעניין פגמים שביושר, המבקשת "שכחה" לציין בבקשתה, כי היא זו אשר הפרה את ההסכם הירקון ובעקבות הפרות אלו אף הגישה המשיבה תביעתה בפני בית משפט השלום, וכי היא זו שניסחה את הסכם הירקון, וכי לא היא זו אשר המציאה את "שיטת הבניה" באמצעות תבניות קל קר וכי חברות רבות בארץ ובעולם משתמשות בשיטה זו. כמו כן, המבקשת "שכחה" לציין כי אין לה פטנט רשום בישראל, וכן לא טרחה לציין כי אין פטנט רשום על שיטת הבניה, אותה הגדירה ייחודית, לא למבקשת ולא לשום חברה אחרת.

33.     עוד יצוין, כי טענותיה של המבקשת בדבר ניסיונותיה לחזות את טענות ההגנה של המשיבה הינה התנהגות בחוסר תום לב, שכן המבקשת הגישה את הבקשה במעמד צד אחד מחד, ומאידך הציגה עצמה כמביאה את עמדת המשיבה ב"מלואה". עיון פשוט באמור לעיל, יגלה כי למשיבה טענות רבות וטובות אשר לא הובאו על ידי המבקשת. כמו כן, הניסיון למנוע מהמשיבה את יומה בפני בית המשפט הנכבד על ידי ציטוט חלקי טענות שהועלו בהליך אחר אינה התנהגות בניקיון כפיים אלא ניסיון בזוי לפגוע בזכויותיה של המשיבה שלא כדין.

ט. מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים וגם מהטעם הזה יש להורות על דחיית הבקשה

34.     התכלית העומדת ביסוד צו המניעה, הינה שמירה על מצב קיים תוך מטרה לשמר את המצב העובדתי משפטי שהיה קיים ערב מתן הצו. נוכח חשש כי בעל הדין אשר כנגדו מופנה צו המניעה ינקוט בצעדים חד צדדיים אשר יפגעו באורח בלתי סביר ביכולתו של מבקש הצו לעמוד על זכויותיו.

35.     בנוסף, היעתרות לבקשה משמעותה, מיטוטם של המשיבים כאשר אין הם יכולים להמשיך ולפעול בתחום הבניה. לענין זה, וכפי שעולה מקורות חייו של המשיב 2, כל עיסוקו ב-20 השנים האחרונות הינו בתחום הבניה באמצעות תבניות.

36.     כמו כן, מתן הצו יביא להפרת ההסכמים עם צד ג', עליהם חתמה המשיבה, ויגרום לה לנזק כספי אדיר, וזאת בנוסף לנזקים הכספים אותם גרמה לה המבקשת ואשר בגינם הוגשה התביעה לביהמ"ש השלום בת"א. מנגד, טענות המבקשת, המוכחשות, בדבר הפרת הסכם הירקון והפרת התנייה על ידי המשיבה, אשר בגינן נגרמו למבקשת נזקים, לכאורה, מבוססות על טענות המבקשת שאין בהם מאום ובוודאי שלא הוכחו כנדרש.

37.     באם לא יינתן הצו המבוקש, לא ייגרם למבקשת כל נזק ובוודאי שלא נזק בלתי הפיך, שכן ככל שיקבע, כי היא זכאית לסעדים כספים מהמשיבה, דבר המוכחש מכל וכל, היא תוכל להיפרע ממנה בכל עת, בעוד שהיענות לבקשה תגרום לנזק כספי כבד ומיותר למשיבה, יחשוף אותה לתביעות צדדי ג', יפגע בצדדי ג' שאינם קשורים למחלוקת שבין הצדדים ולבטח יביא לקריסתה.

38.     כמתואר לעיל, מאזן הנוחות נוטה, ללא ספק, לטובת המשיבה. המבקשת אף לא הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה וכל טענותיה בענין נסמכות על טענות בעלמא שאין בהם ממש ושלא הוכחו.

י. סיכום

לאור כל האמור, מתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאות הליך זה ובשכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין.


[1] ראה: ע"א 5095/93, פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר שותפות לבנין ופיתוח, פ"ד מ"ט(1) 730; א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית), בעמ' 524; י. זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 620-613.

[2] ר' ע"ע 164/99 דן פרומר נ'  רדגארד בע"מ, פד"ע לד', 254.

[3] עמ' 7 שורה 1-6 לפרוטוקול.

[4] עמ' 4 שורה 31-32 לפרוטוקול.

[5] שם.

[6] תמונות מאתר הבניה של המבקשת בירקון; תמונה מאתר הבניה של המשיבה ביפו.

[7] עמ' 5 לפרוטוקול שורות 19-29

[8] עמ' 6 שורה 20 לפרוטוקול.

[9] עמ' 6 שורה 27-28 לפרוטוקל.

[10] עמ' 7 שורה 20 לפרוטוקול.

[11] עמ' 6 שורה 7 לפרוטוקול.

[12] עמ' 6 שורה 10 לפרוטוקול.

[13] ר' ע"א 206/72, מיגן בע"מ נ' פאר ואח', פ"ד כז(1) 576,  בעמ' 578.

[14] ר' ע"ע  164/99, דן פרומר נ'  רדגארד בע"מ, פד"ע לד', 254.

[15] בסעיף 7 לתשובת המבקשת לתגובת המשיבים 1-2 לבקשה למתן צו מניעה זמני.

[16] ר' ע"א 6271/95 אשר נ' פרוייקט גן העיר בע"מ, פ"ד נה (1) 577.

[17] ר' דנ"א 2045/05, ארגון מגדלי ירקות נ' מד"י, פדאור 06 (10) 105 (2005).

[18] עמ' 11 שורה 6-12 לפרוטוקול.

[19] ר' ע"פ 4855/02, עמ' 867-868

[20] ר' ע"א 2247/95, הממונה על הגבלים עסקיים נ' תנובה מרכז שיתוף לשיווק תוצרת חקלאות בישראל בע"מ, פ"ד נב(5) 213 (1998)

[21] ר' ע"א 3700/98, א.מ. חניות (ירושלים) 1993 בע"מ נ' עיריית ירושלים, פ"ד נז(2) 590, (2003).

[22] ר' הלכת צ'ק פוינט

[23] ר' בר"ע 200907/98 שבתאי בע"מ ואח' נ' סופר פארם לישראל בע"מ ואח'., ניתן ביום 2.6.98, טרם פורסם.

 

[24] ר' רע"א 8630/05, ניר שיתופי אגודה ארצית להתיישבות עובדים נ' עיריית הוד השרון (לא פורסם) ניתן ביום 10.4.2007; רע"א 5240/92, חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 45 (1992); רע"א 6872/05, קייזמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם) ניתן ביום 24.8.2005; רע"א 920/05, חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ (לא פורסם) ניתן ביום 28.3.2005.

[25] ר' רע"א 7410/09, ניסנוב נ' שבתאי, (לא פורסם) ניתן ביום 25.10.2009.

 

 

 

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

 

ת"א 16580-07-10

 

בפני

כב' השופט  חיים טובי

המבקשת:

בר הומס בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד קלמנסון ושות'

נגד

המשיבים:

1. ביתרמי בע"מ

2. ציון דהן

ע"י ב"כ עוה"ד מ. בן מאור ואח'

3. רן ברייר

 

 

החלטה

 

 

בפני בקשה למתן סעדים זמניים (ארבעה במספר) שתכליתם אחת היא: לאסור על המשיבים לעשות שימוש בשיטת בנייה הנעשית באמצעות תבניות קל-קר חלולות, המשמשות, בו זמנית, לבידוד וליציקת בטון מזויין (להלן: "שיטת הבנייה בתבניות").

 

נסיבות הבקשה

1.          המבקשת (להלן תכונה גם: "בר הומס") הינה חברה פרטית בישראל, העוסקת בייזום ובנייה של מבני מגורים בארץ.

למבקשת הסכם בלעדיות לייבוא וייצור תבניות קל-קר חלולות ליציקת ברזל מזויין הידועה בשם EBS, אשר פותחו על ידי אחד מר הנק מנסן ואשר נרשמו על ידו, בחו"ל, כפטנט (להלן: "תבניות מנסן" או "תבניות EBS").

 

2.          המשיבה 1 (להלן: "המשיבה" או "ביתרמי") הינה חברה קבלנית העוסקת בביצוע עבודות קבלניות. המשיב 2 מר דהן ציון (להלן: "דהן") הינו מנהלה של המשיבה ואילו המשיב 3 (להלן: "ברייר") מנהל השיווק והפיתוח העסקי בה.

 

3.          בתאריך 20/4/09 נחתם בין המבקשת למשיבה הסכם פאושלי לביצוע עבודה קבלנית (להלן: "הסכם הקבלנות"), לפיו התחייבה האחרונה לבצע עבודות חפירה, ביסוס והקמת שלד של בית מגורים ברח' הירקון 68, תל אביב (להלן: "פרוייקט הירקון" או "הפרוייקט").

 

4.          יצויין, כי עוד קודם להתקשרות הצדדים בפרוייקט הירקון, ביצעה המשיבה עבור המבקשת שני פרויקטים נוספים. האחד, בניית שלד בית מגורי מנהל המבקשת בהרצליה, והשני, בניית שלד בן 4 קומות, מעל מבנה קיים, בירושלים (להלן: "הפרויקטים הקודמים").

 

5.         זמן מה לאחר שהמשיבה החלה בביצוע עבודות הבנייה בפרוייקט הירקון, ובשל טענות המבקשת להפרת הסכם הקבלנות מצד המשיבה, נדרשה האחרונה לחדול מביצוע העבודות בפרוייקט ולפנות את אתר הבנייה לאלתר.

במסגרתה של תביעה כספית שהוגשה ביום 14/1/10 לבית משפט השלום בתל אביב בת.א. 18946-01-10 (להלן: "התביעה הכספית"), עתרה המשיבה למתן צו מניעה אשר ימנע מהמבקשת לסלק ידה מהפרויקט. עתירה זו נדחתה על ידי בית המשפט (כב' השופטת ח. וינבאום-וולצקי) בהחלטתה מיום 21/2/10.

משנדחתה בקשתה, פינתה המשיבה את האתר וחדלה מעבודתה בפרוייקט.

 

6.         חרף היות התביעה הכספית תלוייה ועומדת ולמרות שהמבקשת הגישה במסגרתה תביעה שכנגד, עתרה האחרונה לבית משפט זה, ביום 13/7/10, בתביעה מושאת הבקשה דנן.

בתביעתה, עתרה המבקשת למתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבה מלבצע פעילות כלשהי (יבוא, שיווק, ייצור ובנייה) בתחום שיטת הבנייה בתבניות, ולתשלום פיצויים בסך 1,600,000 ₪ – עקב הפרה, נטענת, של הסכם הקבלנות.

עוד עתרה המבקשת בתביעתה למתן חשבונות ולהשמדת מוצרים המיובּאים, מיוצרים ומשווקים על ידי המשיבה הקשורים לשיטת הבנייה בתבניות.

תביעת המבקשת נסמכת, בעיקרה, על הוראת סעיף 22.5 להסכם הקבלנות אשר מפאת חשיבותה לענייננו נביאה כלשונה –

"הקבלן מתחייב כי בעת ביצוע הפרוייקט ובתקופה של 8 שנים לאחריה, לא יבצע כל פעילות בנייה באמצעות שיטת הבנייה אשר תופעל בפרוייקט (תבניות קל-קר ליציקת ברזל מזויין – שיטה הידועה, בין היתר, בשם EBS), אלא באמצעות המזמין או עם קבלת רשותו בכתב ומראש. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, הקבלן מתחייב כי במשך התקופה הנ"ל לא ירכּוש את התבניות מכל צד שלישי, אלא מחברת בר הומס. הקבלן מאשר כי ידוע לו כי מדובר בהתחייבות יסודית ורבת חשיבות למזמין. הפרה של מי מההתחייבויות בסעיף 22.5 זה, תזכה את המזמין בפיצוי מוסכם בסך 200,000 ₪ לכל הפרה, וזאת מבלי לגרוע מכל סעד אחר העומד על פי דין (לרבות צו מניעה ותביעת פיצוי בסכום גבוה יותר)" (להלן: "תניית אי התחרות") ".

7. בד בבד עם הגשת התובענה הוגשה גם הבקשה דנן אשר הוכתרה כ"בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד".

ביום שלמחרת הגשת הבקשה (14/7/10) ניתנה החלטת סגן הנשיא י. זפט בה נקבע כי אין מקום למתן סעד במעמד צד אחד. בשולי החלטתו הורה סגן הנשיא כי הדיון בבקשה במעמד הצדדים יתקיים ביום 9/8/10 בפני שופט תורן (כבוד השופט א. בכר).

בשל פסילה עצמית של השופט בכר מלדון בבקשה ובקשת המבקשת לדחות המועד שנקבע לדיון בפני (9/8/10), נקבעה הבקשה לשמיעה ליום 1/9/10. במועד זה נעשה ניסיון להביא הצדדים לידי הסדר, משזה לא צלח נקבעה הבקשה לשמיעה במעמד הצדדים ביום 20/9/10.

בתום הדיון הוריתי על הגשת סיכומים בכתב, כאשר לכל צד ניתן, לבקשת הצדדים, פרק זמן של 21 יום להגשת סיכומיו.

משהוגשו הסיכומים הגיעה עת ההכרעה.

 

הבקשה

8.         בבקשתה עתרה המבקשת למתן סעדים זמניים כדלקמן –

א.        לאסור על המשיבה מלבצע כל פעולות בנייה (לרבות יבוא, ייצור, שיווק והפצה) באמצעות שיטת הבנייה בתבניות.

ב.         למנות את ב"כ המבקשת ככונס נכסים ולהסמיכו להיכנס לחצרי ביתרמי ולאתרי הבנייה בהם היא פועלת וליטול מהם התבניות המשמשות את האחרונה "בשיטת הבנייה הייחודית" (כהגדרת מונח זה על ידי בר הומס בבקשתה).

ג.         להורות למשיבים למסור לכונס הנכסים את התבניות האמורות אשר ברשותם, לרבות 25 סטים של "רגלי הבניין" אשר הושאלו לביתרמי במהלך עבודתה אצל המבקשת בפרויקטים השונים.

ד.         להורות למשיבים לחדול מכל הליך שמטרתו רישום "פטנט" בגין שיטת הבנייה בתבניות וכן למסור למבקשת את כל המסמכים הנוגעים לכך.

 

עיקרי טענות המבקשת

9. הטענה העיקרית עליה סומכת המבקשת בבקשתה הינה, כאמור, הפרתה של תניית אי התחרות הקבועה בסעיף 22.5 להסכם הקבלנות.

לטענת המבקשת, המשיבה מפרה בריש גלי וברגל גסה את תניית אי התחרות, עת היא משתמשת בשיטת הבנייה בתבניות הייחודיות לה. המשיבה, כך למבקשת, משתמשת בידע וברזי שיטת הבנייה בתבניות להם נחשפה עת ביצעה את הפרויקטים עבורה – שימוש אותו ביקשה היא למנוע באמצעות תניית אי התחרות.

לשיטת המבקשת, בסמוך להגשת התובענה נתברר לה כי המשיבה מבצעת פעילות בנייה, ייצור, יבוא ושיווק באמצעות שיטת הבנייה בתבניות, חרף העובדה שנאסר עליה להשתמש בשיטה זו משך 8 שנים מתום ביצוע הפרוייקט.

אתרי הבנייה בהם משתמשת המשיבה כקבלן לבניית בתי מגורים, בשיטה האמורה, הינם שניים במספר. ברח' קדם 171, ביפו, וברח' רוטשילד 56, תל אביב (להלן: "אתרי הבנייה").

נוכח הוראתה המפורשת של תניית אי התחרות האוסרת על המשיבה שימוש בשיטת הבנייה בתבניות, זכאית המבקשת – כך לטענתה – למתן הסעדים הזמניים המבוקשים על ידה, זאת עד להכרעה בתובענה לגופה.

 

10.       עוד   טוענת   המבקשת,   כי   המשיבה   הגדילה   עשות   עת   הציגה   עצמה    בתערוכת

Building 2010 – כמפתחת, משווקת ומיישמת של שיטת הבנייה הייחודית למבקשת. מוסיפה בר הומס  וטוענת כי לאחר שהמשיבה (באמצעות מר ברייר) כשלה בניסיונה לרכוש ישירות מבעל הפטנט, מר מנסן, תבניות פרי פיתוחו, פנתה האחרונה ליצרן אחר בחו"ל בשם Diversifoam ורכשה הימנו תבניות, שהן העתקה של תבניות מנסן.

לשיטת המבקשת, בפעולות היבוא, השיווק והפירסום המתוארות לעיל, המשיבה אף  מבצעת כלפיה עוולות של גזל סוד מסחרי, גניבת עין, הפרת זכויות של בעל הפטנט והפרת זכויותיה שלה, כבעלת זיכיון בלעדי לשיווק המותג בישראל.

לטענת המבקשת, פעילות המשיבה בתחום שיטת הבנייה בתבניות, אשר נעשו עד הנה ואלה שבכוונתה לעשות בעתיד, גורמים ויגרמו לה לנזקים כספיים כבדים לבד מהפגיעה במוניטין שצברה, משך שנים, בשיטת הבנייה בתבניות הייחודיות לה.

 

עיקרי טענות המשיבים

11.       המשיבים מצידם טענו בתגובתם כי דין הבקשה, על ארבעת סעדיה, להידחות.

לשיטת המשיבים, אין שחר לטענת המבקשת כאילו שיטת הבנייה בתבניות הינה שיטת בנייה הייחודית לה, שכן עסקינן בשיטה אוניברסאלית הידועה בשם ICF. שיטת בנייה זו משמשת בו זמנית כתבנית ליציקת בטון מזויין עם ציפוי מבודד, כאשר הקל-קר ממנו עשוייה התבנית נותר, לאחר התייבשות הבטון, כחומר מבודד.

לטענת המשיבים, מדובר בשיטה (שיטת ICF) ידועה מזה 40 שנה, הרשומה כפטנט בקנדה ובארצות הברית עוד משנות השישים, ואף בארץ נבנו בשיטה זו מספר רב של מבנים, על ידי חברות ידועות שם.

נמצא, כך למשיבים, כי טענת המבקשת לפיה המדובר בשיטה הייחודית לה וכי עסקינן בסוד מסחרי הראוי להגנה – אין לה על מה שתסמוך.

המשיבים הכחישו נמרצות את טענת המבקשת כאילו יש בשימוש שנעשה על ידם בתבניות המיובּאות מהיצרן בחו"ל, כדי להוות הפרה של תניית אי התחרות.

לשיטת המשיבים, את תניית אי התחרות שבהסכם הקבלנות יש לפרש כמתייחסת אך לבנייה באמצעות תבניות מסוג EBS, הלוא הן תבניות מנסן, ואין בהוראה האמורה כדי לאסור על המשיבה מלבנות בשיטת ICF, השונה לחלוטין מתבניות מנסן.

המשיבים הוסיפו וטענו כי ככול שתניית אי התחרות הקבועה בסעיף 22.5 להסכם הקבלנות מתיימרת לאסור על המשיבה מלבנות בשיטת ICF, הרי שהמדובר בתנייה בלתי סבירה הנוגדת חוק יסוד: חופש העיסוק ותקנת הציבור, ואף עומדת בסתירה לחוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח-1988.

לבסוף טענו המשיבים כי דין הבקשה, על כל סעדיה, להידחות אף מחמת שיהוי ניכר בהגשת הבקשה ולנוכח העובדה כי מאזן הנוחות נוטה, בעליל, לצידם. היעתרות לצו המניעה הזמני, כך למשיבים, תביא בהכרח להתמוטטות המשיבה כלכלית, שכן היא תהא נעדרת יכולת להשלים את העבודות באתרי הבנייה הנמצאות בעיצומן.

המשיבה הכחישה זכותה של בר הומס להחזר "רגלי הבניין" שברשותה, הואיל והאחרונה מסרבת להחזיר את שיק הביטחון שבידה, אשר נמסר לה להבטחת החזרתם של רגלי הבניין.

 

דיון והכרעה

12.       ההלכה הפסוקה מורה אותנו כי "לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני עניינים: האחד – סיכויי התביעה העיקרית, או למצער – אם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני – מאזן הנוחות בין הצדדים" [רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נ"ו(1) 529, 533].

קיומה של זכות לכאורה ומאזן הנוחות נשקלים יחדיו. ככול שסיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו הראשית גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וההיפך בהיפך [רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ, (פורסם בנבו, 6/6/06)].

עוד קובעת הפסיקה, כי בבוא בית המשפט להכריע האם יש להיעתר לבקשה למתן סעד זמני, אם לאו – עליו לשקול שיקולים שביושר ובצדק.

"בין יתר שיקולי היושר והצדק, יש ליתן משקל, למועד בו פנה המבקש לבית המשפט לקבלת הסעד … שיהוי בהגשת הבקשה חותר תחת הטענה בדבר הדחיפות הנטענת, ויש בו משום ראייה לסתור את טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית עבורו" (רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, 28/6/10, פורסם בנבו).

 

13.       אחר שבחנתי את טענות הצדדים על רקע חומר הראיות שהונח בפני, בשלב זה של ההליך, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, בגין כל אחד מהנימוקים שלהלן, ואין צריך לומר ממשקלם המצטבר.

 

עילת התביעה

14.       כאמור, טענתה העיקרית של המבקשת בדבר זכותה למנוע (זמנית או באופן קבוע) מהמשיבה מלעשות שימוש בשיטת הבנייה בתבניות, מושתתת על הפרת תניית אי התחרות (סעיף 22.5 להסכם הקבלנות).

ייאמר מיד, כי לא שוכנעתי, בשלב זה של ההליך, כי המשיבה אכן הפרה או מפרה תנייה זו, עת היא מבצעת פעולות בנייה בשיטת התבניות.

אין חולק, כי המשיבה אינה משתמשת בתבניות הספציפיות (תבניות מנסן) בהן יש למבקשת, לטענתה, זכות יבוא והפצה בלעדית. המשיבה, לדעת הכל, מבצעת פעולות בנייה בתבניות המיוצרות על ידי Diversifoam – חברה יצרנית מחו"ל.

בניגוד לטענת המבקשת, נראה לכאורה כי סעיף אי התחרות אינו אוסר על המשיבה את השימוש בכל סוגי התבניות הקיימות בעולם, להבדיל מהתבניות הספציפיות (EBS) – בהן יש למשיבה הסכם בלעדיות עם בעל פטנט, מר מנסן. מסקנה זו, כך נראה לי, מתבקשת הן מלשונו של סעיף אי התחרות והן מההיגיון הכלכלי העומד בבסיסו.

בסעיף 22.5  להסכם  הקבלנות,   התחייבה   המשיבה   להימנע   מלבצע  כל   פעולות   בנייה

" … באמצעות שיטת הבנייה אשר תופעל בפרוייקט (תבניות קל-קל ליציקת ברזל מזויין – שיטה הידועה, בין היתר, בשם EBS) … ".

מהי  אותה  שיטה   שהופעלה   בפרוייקט?   זו  תוארה  על   ידי   בר הומס   כשיטת    בנייה

" …העושה שימוש בתבניות קל-קר חלולות ליציקת בטון מזויין בברזל … תבניות ספציפיות אשר מיוצרות על פי פטנט רשום של מר הנק מנסן (להלן: "בעל הפטנט") … התובעת עושה שימוש בשיטת הבנייה הייחודית משנת 1995, ומובן שהינה היחידה בארץ אשר עושה שימוש בתבניות בעל הפטנט. להלן תכונה השיטה הנ"ל – "שיטת הבנייה הייחודית" (סעיפים 29 – 24 לבקשה).

אמור מעתה: סעיף אי התחרות אוסר על המשיבה להשתמש בתבניות הספציפיות של בעל הפטנט מר מנסן, אשר למבקשת זיכיון בלעדי בהן – הא ותו לא.

שיטת הבנייה בתבניות בכללותה אינה ייחודית למבקשת כלל ועיקר, שכן זו נודעת בעולם ובארץ  מימים ימימה. לעניין  זה  הודה  מר  בר  חמא  יותם,  בעל  השליטה  במבקשת,  כי

" … כל העולם בונה ויש מאות ואלפי שיטות וצורות שונות לבנות בנייה מבודדת. EBS

ו AAB AND ARXX – הם חלק מהבנייה המבודדת" (עמ' 6 לפרוטוקול).

אין, איפוא, תימוכין – בלשון סעיף אי התחרות – לפרשנות המרחיבה שבפי המבקשת, לפיה נאסר על המשיבה להשתמש בשיטת הבנייה בתבניות בכללותה, להבדיל מהמותג הספציפי המכונה על ידי האחרונה "שיטת הבנייה הייחודית".

לא מצאתי גם כי קיים היגיון כלכלי המחייב פירוש מרחיב לסעיף אי התחרות, כמי שאוסר שימוש גורף בשיטת הבנייה בתבניות, הידועה בעולם כולו בשם ICF.

מקובלת עלי בשלב זה של ההליך, טענת המשיבים לפיה אין כל הסבר מניח את הדעת לכניסתה מרצון של המשיבה לסד של הגבלה בשימוש בשיטת הבנייה בתבניות ככזו, כאשר אין למשיבה בלעדיות על השיטה בכללותה, להבדיל מהמותג הספציפי בתבניות מנסן.

לטעמי, מתן פירוש מרחיב לסעיף אי התחרות, מעבר לאיסור השימוש בתבניות מנסן, יחטא לאיזון המתבקש למהלך העסקי הרגיל, המעודד תחרות לרווחת הציבור בכללותו.

 

15.       לא נעלמה מעיניי טענת ב"כ המבקשת בסיכומי טענותיו לפיה הודה כביכול מנהל המשיבה, מר דהן, בחקירתו כי תניית אי התחרות חלה על שיטת הבנייה בתבניות בכללותה " … ולא רק על המותג הספציפי שהתובעת מפיצה בלעדית" (סעיף 3 לסיכומים).

את טענתו האמורה סמך ב"כ המבקשת על דברי מר דהן בחקירתו הנגדית כי "אותה שיטה שבניתי בירושלים היא אותה שיטה שהתחייבתי להימנע מלבצעה על פי סעיף 22.5" (עמ' 10 לפרוטוקול).

"הודאה" זו, כך לב"כ המבקשת, סותמת את הגולל על טענת המשיבה כי תניית אי התחרות מוגבלת אך לבנייה באמצעות המותג הספציפי של תבניות מנסן.

דא עקא, כי ב"כ המבקשת מתעלם במפגיע מדברי מר דהן שקדמו ל"הודאה" האמורה עת העיד כי "הפרויקטים היחידים שבנית (צ.ל. "שבניתי" – ח.ט.) בתבניות אלו רק את הבית של יותם ואת בנק ירושלים, בשני סוגי תבניות אלו. לפני כן לא בניתי איתן" (שם) (ההדגשה שלי – ח.ט.).

הנה כי כן, מר דהן דבק בגירסתו כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר הנלווה לתגובת המשיבה (סעיף 64 שבו), לפיה סעיף ההגבלה אוסר שימוש בתבניות מנסן בלבד.

 

16.       גם אם אניח כי כוונת הצדדים בסעיף אי התחרות הייתה לאסור על המשיבה מלבצע פעולות בנייה בכל סוגי התבניות ולא רק במותג הספציפי של בעל הפטנט מר מנסן – מסופקני אם יש ליתן לתנייה גורפת מעין זו תוקף מחייב נוכח הוראת סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הקובעת כי "חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל".

"תקנת הציבור" לצורך בחינת תוקפה של תניית אי תחרות, מחייבת עריכת איזון בין חופש ההתקשרות של הצדדים והחובה לקיים הסכמים מחד, לבין חופש העיסוק והקניין של היחיד, מאידך.

סבירות ההגבלה, כך נפסק, תיבחן בהתחשב בהיקפה, אופייה, הקשר בין הצדדים, הזכויות עליהן היא באה להגן, תחום וזמן תחולתה, והאם אומנם מגנה היא על סודות מסחריים [ע"א 31556/98 בן ישי נ' וינגרטן, פ"ד נ"ה(1) 939 (1999); דנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף-הים (1994) בע"מ, נ"ו(1) 56 (2001)].

אין אני נכון לקבוע, בשלב זה של ההליך, כי תניית אי התחרות בענייננו בטלה היא בהיותה נוגדת את תקנת הציבור – כטענת המשיבה. ברם, על פני הדברים ניתן לומר כבר כעת, כי הגבלת המשיבה מלהשתמש בשיטת הבנייה בתבניות בכללותה, למשך 8 שנים שלאחר סיום פרוייקט הירקון – מהווה הפרה לכאורה של האיזון המתבקש בין חופש העיסוק של המשיבה לבין אכיפת זכות חוזית (גרידא) לאי תחרות.

אין זה מן הנמנע, בנסיבות האמורות, כי בסופו של יום יימצא כי אין הצדקה ליתן תוקף לתנייה המגבילה, באופן גורף, פעילות בנייה בתבניות (אף שאינן תבניות מנסן), לתקופה כה ארוכה (8 שנים מסיום פרוייקט הירקון).

 

17.       לא מצאתי בסיס של ממש לטענת המבקשת לפיה תניית אי התחרות נועדה להגן על "סוד מסחרי" של האחרונה.

לשיטת המבקשת, המשיבים התוודעו לשיטת הבנייה הייחודית (בתבניות) – סוד עסקי השייך לה – רק באמצעות הבנייה בפרוייקטים השונים (הירקון, ירושלים והרצליה). גלל כן, כך למבקשת, השימוש שעושה המשיבה בשיטת הבנייה בתבניות, באתרי הבנייה, מהווה גזל של סוד מסחרי.

כאמור, לא שוכנעתי כי יש בסיס לטענה זו.

סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, מגדיר את המונח "סוד מסחרי" כ"מידע עסקי מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

אמור מעתה: מידע עסקי שהינו נחלת הכלל והניתן לגילוי כדין על ידי כולי עלמא – איננו בא בגִדרו של "סוד מסחרי".

בענייננו, אין חולק כי שיטת הבנייה בתבניות נוהגת זה שנים רבות בעולם, הינה נחלת הכלל ואף ניתנת לגילוי בנקל. במיוחד אמורים הדברים על רקע אמצעי הטכנולוגיה לחיפוש מידע הקיימים  כיום.  הודה  בכך  בר  חמא  עצמו  עת  השיב  לב"כ  המשיבים  בחקירתו,  כדברים האלה – "אני מראה לך ב Youtube ל ARXX … אני מזהה את זה. אותן תבניות שהמציא הנק מנסן בעל הפטנט במפעל שהקים בקנדה … יש פה מערכי שיעורים ב – Youtube… אני מכיר את השיטה. לא ישבתי לראות סרטונים ביוטיוב. מודע לכך שזה קיים באינטרנט, הכל קיים באינטרנט … גם כאשר ביתרמי בע"מ חתם על הסכם איתנו זה גם אז היה קיים באינטרנט רק הוא לא ידע על זה ואנו יידענו אותו …" (פרוטוקול עמ' 7) (ההדגשה לא במקור – ח.ט.).

צא ולמד, גם לשיטת המבקשת לא עסקינן כלל בסוד עיסקי שאינו נודע ברבים וכי ניתן בנקל, בלחיצת כפתור במחשב, להיחשף למידע בדבר שיטת הבנייה בתבניות כולל סירטוני הדרכה להפעלתה.

אף אם יונח, כטענת המבקשת, כי המשיבים התוודעו לשיטת הבנייה בתבניות באמצעות הבנייה בפרויקטים של המבקשת, אין בעובדה זו כדי "להפוך" את השיטה בכללותה ל"סוד מסחרי" של המבקשת, הראוי להגנה.

 

18.       המבקשת אף לא השכילה להניח, בשלב זה של ההליך, ראשיתה של ראייה להוכחת טענתה לפיה המשיבה מבצעת עוולות של הטעייה וגניבת עין והפרת זכויותיו של בעל הפטנט מר הנסן.

על מנת שתקום למבקשת עילת תביעה המבוססת על גניבת עין, שומה עליה להוכיח ולו לכאורה, כי התבניות בהן משתמשת המשיבה לבנייה, זהות בשמן, תיאורן, בגודלן ובצבען – לתבניות מנסן (ראו סעיף 59 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]).

לבד מטענה סתמית בדבר זהות צורת התבניות (סעיף 84 לבקשה) לא הונחה תשתית ראייתית לכאורית להטעיית צרכנים פוטנציאליים, כאילו המדובר בתבניות מנסן, שהמבקשת טוענת לזיכיון בלעדי בהן.

לא למותר יהא לציין, כי הגם שעסקינן בהליך ביניים, על מבקש הסעד לעמוד ברף מינימאלי להוכחת עילת תביעתו (בראיות לכאורה) ואין די בטענה בעלמא הנטענת כלאחר יד [ראו: רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' עיון (פורסם בנבו, 1/9/09)].

טענת המבקשת להפרת זכויותיו של בעל הפטנט מר מנסן, אינה ראוייה להתייחסות כלל שכן לדעת הכל לא נרשם מעולם פטנט בישראל על שיטת הבנייה בתבניות מנסן, כמו גם בתבניות בכלל.

 

19.       נוכח האמור והמקובץ עד הנה, סבור אני כי המבקשת לא הוכיחה, בשלב זה של ההליך, קיומה של עילת תביעה לכאורית, המקנה לה הזכות לקבלת צו מניעה אשר יאסור על המשיבה לבנות באמצעות תבניות של החברה בחו"ל, להבדיל מתבניות מנסן.

ויודגש, אין בקביעתי האמורה כדי להביעה דעה נחרצת באשר לקיומה – או אי קיומה – של עילת תביעה, שכן ההכרעה לעניין זה תיעשה במסגרת הדיון בתביעה העיקרית.

 

מאזן הנוחות ושיהוי

20.       לא שוכנעתי כלל כי השימוש שעושה ביתרמי בשיטת הבנייה בתבניות (של החברה היצרנית בחו"ל), יגרום, בהכרח, לנזק ממשי למבקשת ויביא לפגיעה בעסקיה.

למעשה, המבקשת לא טרחה להציג נתונים כלשהם שיש בהם כדי להצביע על נזק שייגרם לה. לבד מטענה בעלמא בדבר פגיעה בעסקיה עקב אובדן לקוחות פוטנציאליים, לא הניחה המבקשת תשתית ראייתית לכאורית להוכיח כזאת.

יתר על כן, אם יוכח, בסופו של יום, כי אכן עסקי המבקשת נפגעו מאובדן לקוחות פוטנציאליים, כנטען, הרי שעסקינן בנזק הפיך היכול להירפא באמצעות פיצוי כספי.

מנגד, לא ניתן להתעלם מהנזק הממשי והמיידי שייגרם למשיבה באם יינתן צו המניעה המבוקש, שכן מתן הצו יביא בהכרח להפסקה מיידית של הבנייה בשני האתרים בהם פועלת המשיבה.

בצדק רב טען ב"כ המשיבים בסיכומי טענותיו, כי היענות לבקשה תגרום לקריסתה של המשיבה, שכן הפסקת העבודות באתרי הבנייה תחשוף את האחרונה לתביעות צידי ג'.

נמצא, איפוא, כי המבקשת לא עמדה גם בנטל המוטל עליה, להוכיח כי מאזן הנזק נוטה לטובתה.

 

21.       בנוסף למאזן הנוחות הנוטה, כאמור, לצידה של המשיבה, אני מוצא שיש ממש בטענת ב"כ המשיבים לקיומו של שיהוי ניכר בהגשת הבקשה.

כזכור, במסגרתה של התביעה הכספית הגישה המשיבה בקשה למתן צו מניעה האוסר על המבקשת מלסלק ידה של המשיבה מפרוייקט הירקון.

בתגובתה מיום 27/1/10 טענה המבקשת (המשיבה שם) כי המשיבה מפרה את תנאי אי התחרות, בין היתר, עקב " … הטעיית הציבור ובניסיון לנכס לו נכס שאינו שלו על חשבונה של בר הומס" (סעיף 8.7 לנספח  י' 4 לבקשה).

הנה כי כן, חרף העובדה שהמבקשת הייתה מודעת ל"הפרת" תניית אי התחרות מצד המשיבה, כבר בחודש ינואר 2010, היא התעכבה מלהגיש הבקשה לצו מניעה משך 7 חודשים תמימים.

לא בכדי נמנעה המבקשת מלנקוב במועד בו נתברר לה דבר ההפרה, הנטענת, של תניית אי התחרות. בבקשתה, כמו גם בתצהיר הנלווה לה, טענה המבקשת כי רק " … לאחרונה התברר לתובעת כי הנתבעת פועלת במרץ בשיטת הבנייה הייחודית …" (סעיף 10 לבקשה).

הימנעות המבקשת משך חודשים ארוכים מלנקוט בהליך כלשהו אשר ימנע מהמשיבה לבצע פעולות בנייה בשיטת התבניות, מלמדת על העדר דחיפות במתן הסעד הזמני המבוקש.

 

סוף דבר

22.       על בסיס האמור והמקובץ לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה להשתמש בשיטת הבנייה בתבניות.

מאליו ברור כי אין להיעתר ליתר הסעדים הזמניים המבוקשים שכן, כאמור, כל אלה נועדו לממש – הלכה למעשה – את צו המניעה הזמני, ככול שזה יינתן.

 

23.       הבקשה, על כל סעדיה, נדחית איפוא.

הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪ על פי תוצאות ההליך העיקרי.

 

קובע התיק לקדם משפט ליום 28/6/11 שעה 09:00.

 

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

 

ניתנה היום, י"א שבט תשע"א, 16 בינואר 2011, בהעדר הצדדים ובאי כוחם.

 

 

 

 

 

פורסם ביום: 30 במרץ, 2011 | בשעה: 14:51 | קטגוריות: צו מניעה תנאים לקיומו ניתן להוסיף תגובה, או לשלוח טראקבק ישירות מאתרך.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>